טוראי

איתי צייגר

ז״ל

2014

-

1994

אני רוצה להשתתף במפגש

בנם של שלומית ומשה. איתי נולד ביום ח' בסיוון תשנ"ד (18.5.1994) בקריית שמואל שבצפון חיפה. ילד שני במשפחה, אח של לילי ושרי. איתי גדל והתחנך בקריית שמואל. "איתי אופיין על ידי חוכמה, שנינות וחוש הומור מפותח", כתבו הוריו, "ורדיפת האמת באופן מוחלט". והתכונות הללו באו לביטוי החל מילדותו המוקדמת, כשבטיפת חלב סרב לשתף פעולה עם האחות אך מאחורי גבה אמר בלחש את כל התשובות, או כשבמעון אמונה החביא חפצים, עשה ניסויים ושיטה במטפלות וזאת עוד לפני שידע לדבר. מהמעון איתי המשיך לגן ומשם לבית ספר ממלכתי-דתי "אהרון הרא"ה", בו למד עד כיתה ו'. גם בגן ובבית הספר בלט איתי כילד שנון ובעל חוש הומור רב, אשר שאף למידע מלא ומדויק בכל נושא. עד מהרה הוא אופיין כתלמיד מחונן, ויום בשבוע השתתף בתכנית העשרה במקום הלימודים הרגילים. בהיותו סקרן, איתי הירבה לקרוא, צבר ידע בתחומים רבים וגיבש לעצמו דעה בכל נושא. הוא גם אהב לפרק ולחקור כל דבר, ובבית ידעו שאין לזרוק חפצים מורכבים לפני שאיתי בודק אותם לעומקם. כשהגיע איתי למצוות חגגו לו בר-מצווה בכינר שעל שפת הכנרת. "קראת את כל פרשת נשא", סיפר אביו, "וכפי שידוע פרשת נשא אינה מן הפרשיות הקצרות. שבוע לאחר מכן חגגנו את בר המצווה שלך בבבה"כ, המשמרת הצעירה כאן בקריה. הפעם קיבלת הנחה, וקראת רק מפטיר והפטרה של פרשת בהעלותך". מבית הספר היסודי איתי המשיך לישיבת "פרחי אהרון", בה למד מכיתה ז' עד י"ב. לאורך השנים הוא בלט כתלמיד מצטיין, וכחבר טוב, אשר אהב לעזור למתקשים ככל שנדרש. סיפר חברו יעקב לב: "זכיתי להיות חבר טוב של איתי ולראות כמה הוא מלא במעשים טובים ובהתחשבות מדהימה באחר. התכונה היפה היא שעוד לפני שחשב על עצמו חשב על הסובבים אותו. אישית אני מכיר את זה מהשעות שהוא היה משקיע בללמד אותי לקראת המבחנים והבגרויות ... כשאיתי רצה שאני אבין את הדברים המטרה קידשה את האמצעים, הוא לא התבייש גם להרים את הקול עד שקלטתי הכול או עד שהסכמתי שהפתרון שלו יותר טוב ממה שאני הצעתי. בעיקר התפעלתי מאיך שהוא נשאר אדיש ולא חושש משום שאלה, כל כך בטוח בעצמו ובצדק שהוא הולך לפתור את זה". לאיתי היו יחסים מצוינים עם בני משפחתו. הוא תמיד נהג בכבוד כלפי הוריו ואחותו הבכורה. כך למשל, כשחברים באו אליו בלילה דאג שילכו יחפים כדי לא להפריע להורים. לאביו כשקיבל את תעודת הבגרות ובה פורטו ציוניו הגבוהים נכנס איתי הביתה בריצה והודיע בשמחה "אבא הבאתי לך מתנה". ערב גיוסו הוא עמל והכין, לכבוד יום ההולדת של אימו, סרטון משעשע. שתי אחיותיו של איתי, לילי, הגדולה ממנו ושרי, הקטנה ממנו, הירבו לשחק ולהתייעץ איתו. בגיל שלוש כשלמד בגן על יעקב ועשיו, אף שאל את אחותו הבכורה אם תסכים להתחלף, כי רצה להיות הבכור במשפחה... לאורך שנות לימודיו היה איתי חניך ובהמשך מדריך בתנועת הנוער "עזרא", בסניף קמק"ש – קריית מוצקין וקריית שמואל. "איתי היה מדריך שלנו כשהיינו קטנים", סיפר החניך שלו אריאל, "בדרך כלל לא נשאר קשר עם המדריכים מהכיתות הנמוכות אבל איתי שמר איתנו על קשר והתעניין בנו. תמיד בבית כנסת קפצנו עליו מאחור, ותמיד הוא שמח לקראתנו". הוא גם נהג להתנדב, בין היתר עסק בחלוקת מזון מטעם מוסד גמ"ח (גמילות חסדים) בעירו. עם השנים איתי צבר חברים רבים ואוהבים. את חברו הטוב ביותר, לב-ארי אולנר, הוא הכיר במעון ומאז דרכיהם לא נפרדו. סיפר לב-ארי: "איתי לא היה רק החבר הכי טוב מאז שאני זוכר את עצמי, הוא היה אח תאום לכל דבר. לא היה משהו שהייתי עושה בלי להתייעץ איתו ולא היה מקום שהגעתי אליו בלעדיו. איתי תמיד היה זה שלימד אותי. בגיל שלוש למדתי ממנו למצמץ מהר, בגיל חמש למדתי ממנו לקפוץ מעצים, בגיל שמונה למדתי ממנו לפתור סודוקו, בתיכון למדתי ממנו פונקציות מתמטיות ולפני הצבא למדתי ממנו איך ללמוד תורה לעומק. גם כאשר אני זה שידע לנגן בגיטרה והוא רצה גם – לאחר שנתיים הוא לימד אותי שיטות נגינה שונות ועקף אותי בסיבוב ... איתי היה חבר אמת, נאמן". בשעות הפנאי איתי הירבה לעסוק בספורט, ועם השנים הגיע להישגים נאים. לקראת סוף התיכון הוא לימד את עצמו לנגן בגיטרה, ואף סחף אחריו חברים רבים בתחביבו זה. איתי גם אהב לטייל, בעיקר במקורות מים ברחבי הארץ. הוא נהג לטייל לבד ועם חברים, ובטיולים היה משלב ערבי נגינה ומוזיקה להנאת כולם. בתום לימודיו התיכוניים בחר איתי להצטרף למסלול הסדר, הכולל לימודים בישיבה משולבים בשירות צבאי, והצטרף לישיבת ההסדר בקרני שומרון. מתחילת לימודיו הוא בלט כחבר טוב וכתלמיד שקדן. בעיקר בלט מאוד באהבת התורה שלו, כפי שתיאר חברו יעקב: "אני יכול להגיד שבחיים לא ראיתי את איתי מאושר כל כך כמו באותו יום שראיתי אותו בישיבה בקרני שומרון מתענג על דברי רבי נחמן או על דפי הגמרא". בישיבת ההסדר גילה איתי את החסידות וכדרכו למד ברצינות רבה את התניא ותורת רבי נחמן, כאן גם בא לידי ביטוי הקשר הקרוב שהיה לאיתי עם סבו ישראל שיבדל"א, הסבא הרבה לספר לאיתי על תולדות חייו המשולבים בהסטוריה של מדינת ישראל ועל חיבתו לחסידות. בעת לימודיו בישיבה, הקפיד איתי לדבר עם סבו כל יום ולספר לו על לימודיו ותוכניותיו. גם בהיותו בישיבת ההסדר המשיך איתי בהתנדבות. הוא התנדב בארגון "אביעד", המארגן שבתות לילדים בעלי מוגבלויות קשות, ובילה שבתות רבות בטיפול שוטף בילדים. "איתי היה בכל מקום שהיו זקוקים לו", סיפרו הוריו, "אם בהשלמת מניין בבתי אבלים ואם בקריאה בתורה בבתי כנסת שונים, בבתי אבות ועוד". ב-11.3.2014 התגייס איתי לצה"ל. היה חשוב לו מאוד לשרת שירות משמעותי שישלב את יכולותיו הרבות ועל כן איתי דחה הצעות שונות לתפקידים משמעותיים אך לא קרביים, ואף ויתר על האפשרות לשירות מקוצר במסגרת ההסדר. כדי לשרת כקרבי איתי עבר ניתוח, נבדק אצל כמה רופאים ודחה את גיוסו פעם ועוד פעם עד שהצליח להעלות את הפרופיל שלו, ואכן שובץ לחטיבת חיל רגלים "כפיר" והחל טירונות בגדוד "דוכיפת".

וידיאו

להציע עריכה למפגש זה

זוכרים את

טוראי

איתי צייגר

ז״ל

השתתפו במפגש לזכרו של
איתי צייגר
ז״ל
בתאריך
13.4.21
בשעה
21:15
הרשמו לקבלת קישור להצטרפות בזום >>

תודה שנרשמת למפגש. פרטים יישלחו לכתובת המייל שמסרת

Oops! Something went wrong while submitting the form.